החלטה בתיק עמ"ת 8868-09-11

כנגד העורר הוגש לבימ"ש השלום כתב אישום אשר מייחס לו, כי בתאריך 13/8/11, בשעה 23:00, איים בפני רעייתו, בנו ובת זוגו של הבן בכך שאמר, שאם לא ייעשה מה שהוא רוצה הוא יהרוג את עצמו ויתאבד וכי אין לו מה לחפש בחיים. נטען, כי דברים אלה נאמרו תוך כדי כך שהעורר הוציא אקדח שהיה ברשותו מהנרתיק ודרך אותו. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ובימ"ש השלום קבע, כי ישנן ראיות לכאורה, כי קמה עילת מעצר וכי חלופת מעצר ראויה לא הוצגה, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפני.

ב"כ העורר לא חלק, לא בפני בימ"ש השלום ולא בפני, כי קיימות ראיות לכאורה, אולם סבר, כי ישנה חולשה בראיות לאור סתירות שמצא בין עדויות הנוכחים באירוע ולאור המניע שהיה להם להפליל, לכאורה, את העורר. אלא, שעיון בחומר הראיות מלמד, כי צדק בימ"ש השלום כאשר קבע שישנן ראיות לכאורה מספיקות. כל העדים מספרים על כך שתוך כדי הוצאת האקדח על ידי העורר מתוך נרתיקו הוא איים להתאבד. הבן הוסיף וטען, כי העורר דרך את הנשק והאישה טענה, כי שמעה "קליק" אשר בהחלט מתאים לתיאור זה. לא מצאתי סתירות של ממש בין העדויות ואכן, ניתן לומר כי ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום יש.

הסנגור הוסיף וטען, כי גם אם יש ראיות לכאורה, הרי שאין בהם כדי לבסס עבירת איום, שכן האמירה, בעבירה זו, צריכה להיות לגבי מעשה שאינו כדין ופגיעת אדם בעצמו, לטענתו, אינה מעשה שלא כדין. אולם, פרשנותו של סעיף 192 לחוק העונשין רחבה היא. ניתן אמנם לומר, כי אין פרשנות אחידה לסוגית המעשה "שאינו כדין" בסעיף זה, אולם ישנה פסיקה של ביהמ"ש העליון אשר קובעת, כי לצורך סעיף האיומים ניתן להסתפק בהגדרת המונח "שלא כדין" בהתנהגות שאין לה היתר פוזיטיבי בדין. דהיינו, ההתנהגות אינה צריכה להיות דווקא עבירה פלילית או עוולה אזרחית, אלא כל התנהגות שאינה מוטלת באופן פוזיטיבי בדין. לאור פסיקה זו של ביהמ"ש העליון, קבעו בתי משפט שונים, כי גם אם מעשה התאבדות איננו מוגדר בחוק כעבירה פלילית, הרי שבוודאי שאיננו קבוע כמעשה לגיטימי ומכאן, שמי שמאיים בביצוע מעשה התאבדות, ניתן לראות אותו כמי שמאיים לבצע מעשה שאינו כדין.

לא הייתה טענה, וטוב שכך, באשר לאדם אשר כלפיו יש לבצע את האיום, וזאת על פי הפרשנות המרחיבה של סעיף 192 ולפיה, האיום יכול להיעשות גם בפגיעה באחר ולא רק במי שמאיימים כלפיו.

אשר לעילת המעצר - הרי שמסוכנותו של העורר יש בה כדי להקים עילת מעצר, גם אם מדובר באדם נעדר עבר פלילי וחולה. לעניין זה, בצדק הפנה בימ"ש השלום לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר. על פי התסקיר, ולאחר שקלול כל הפרמטרים הרלבנטיים, קבע שירות המבחן, כי " קיימת רמת סיכון גבוהה להפרת תנאי שחרור ולהישנות פגיעה במתלוננים, במידה ובוריס ישוחרר מהמעצר. להערכתנו, המענה המתאים לרמת סיכון זו הינה חלופה בתנאי הרחקה, פיקוח אנושי מלא, העדר זמינות אלכוהול ואף שילוב בטיפול בתחום זה, במידה ובוריס היה מגלה עניין בכך". שירות המבחן הוסיף והדגיש, כי לאור רמת סיכון זו אינם ממליצים לשחרר את העורר מבית המעצר בהעדר פיקוח. תנאי הרחקה בלבד וללא פיקוח, אין בהם די.

עיון בחומר הראיות, כולל בעדויות בני המשפחה של העורר ובעדותו שלו, ותוך בחינת התסקיר, הרי שהמסקנה של שירות המבחן הינה מחויבת המציאות. בקשתו של העורר להשתחרר לחלופה ללא כל פיקוח, לא תוכל לאיין את המסוכנות ולא תוכל לענות על מטרות המעצר. נוקשותו של העורר, דרך מחשבתו כפי שאלה מפורטים בתסקיר (גם אם הדברים לא צוטטו לעיל) והשימוש בנשק תוך כדי אמירת האיומים, שוללים כל אפשרות לשחרר את העורר ללא כל פיקוח שהוא.

במידה והעורר ימצא חלופה אחרת, אשר תשלב גם שמירה עליו, דהיינו פיקוח אנושי, ניתן יהיה לשקול שחרורו תוך שילובו בין היתר בקבוצה טיפולית אשר תוכל לענות על התמכרותו לאלכוהול ועל דרכי חשיבתו בכל הנוגע לקשריו עם בת זוגו. אולם, משלא הוצאה כל חלופה שכזו, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה והערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: טובה שרגא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: